תכניה

יאיר ורדי הוא המייסד והאוצר של פסטיבל א-ז'אנר בתיאטרון תמונע. בשנת 2009 הפסטיבל התקיים במתכונת מיוחדת במסגרתה הוזמנו אמנים מובילים ממדיומים שונים, ליצור יצירות קצרות המבוססות על תהליך אמנותי אישי תוך כדי חשיפת תהליך העבודה בפני הקהל. המופע בנוי כהרצאה שנשאבה מניסיונו של יאיר ורדי בתור האוצר של פסטיבל א-ז'אנר. בהרצאה ורדי מתחקה אחר הפסטיבל ומציג מפגש בין שני הקשרים השונים שלו אל הפסטיבל: כאוצר וכיוצר. הוא פורס את השיח הנוצר משילוב היצירות בפסטיבל ואת הדיאלוג בין היוצר והאוצר כצורה אמנותית עצמאית. בתפקידו כאוצר ורדי הניח את הבסיס לתקשורת בין היצירות (על נוכחותן הפיזית) וכך יצר את השיח שדרכו הן נתפסות. כיוצר ורדי משתמש בתוצרים של היצירות ושל הפסטיבל כדי לחזור אל הרעיונות המכוננים את היצירות ובכך להפך את תפקיד האוצר. במהלך זה נפתחת מחדש שאלת מחברי היצירה והגבולות המתקיימים בין האמן לבין השיח על יצירתו.
היצירה בנויה כפורטרט עצמי הן עבור הפסטיבל והן עבור היוצר, המבוסס על ההתנגשות הבלתי נמנעת בין התשוקה ליצירה לבין המבנים החברתיים והאמנותיים של האוצרות.

מאת ובבצוע: יאיר ורדי
שותפה לבימוי: קרן אידה-נתן
המופע נוצר תודות להילה ורדי

תיאטרון תמונע – בית ליוצרים ולקהל הוא מרכז בין-תחומי השם לו למטרה לקדם אמנות לא ממסדית ואמנים עצמאיים המחפשים להרחיב את גבולות יצירתם. התיאטרון מאגד בתוכו הצגות אנסמבל ומופעים מתחום התיאטרון, הפרפורמנס, המחול והמוזיקה לצד גלריה לאמנות פלסטית. אנסמבל תמונע הוקם ע"י נאוה צוקרמן בשנת 1981, במהלך השנים האנסמבל העלה כ35- הצגות אשר זכו לפרסים ולתשבחות בארץ ובעולם. בשנת 1999 חנך האנסמבל את ביתו בתל אביב והפך להיות לאחד ממרכזי התרבות העצמאיים הגדולים והמרכזיים בארץ. לצד עבודת האנסמבל והמרכז לתיאטרון, תיאטרון תמונע מפיק פסטיבלים שונים (כמו פסטיבל המחול אינטימדאנס, פסטיבל הפרפורמנס א-ז'אנר, פסטיבל המוזיקה אקספרימנט ופסטיבל תמונע), אירועי תרבות ומופעים שונים.  

tmu-na.org.il

שישה תלמידים בכיתה ו', מבית הספר זלמן ארן, הסמוך לבית הספר לתיאטרון חזותי, יבצעו קטע ממופע סיום הלימודים שלהם: Remake של הקטע "מים לדוד המלך" בביצוע הגשש החיוור.

לפני הקטע, תהיה שיחה קצרה על הבמה עם מחנכת הכיתה, שהיא גם הבמאית והמפיקה של טקס הסיום שלהם, אשר תספר מדוע בחרו דווקא בקטע הזה.

דניאל יהל הוא אמן פרפורמנס והמייסד של ארגון ״פרפורמנס חינוך ופיתוח אמנות חיה״ שפועלת משנת 2009 לקידום חינוך לפרפורמנס בבתי הספר בישראל. בנוסף, יהל הוא המייסד והמנחה של אנסמבל הפרפורמנס לילדים שפועל בחסות מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית החל מהשנה ובמסגרתו נלמד הפרפורמנס באופן מעמיק. האנסמבל מופיע עם תוצריה האמנותיים של הקבוצה בהזדמנויות שונות.

משתתפים: דניאל יהל ותלמידי בית הספר זלמן ארן, ירושלים: אושר אגא, ניצן נחום, סהר זנגי, קובי שליט, ארד רווח. מחנכת: אתי מזרחי.

האם ניתן לשחזר רגע של תמימות? האם ניתן לחוות פעם נוספת את הרגע שבו נופלות החומות ואנשים פוגשים אחד את השני ללא פחד וללא דעות קדומות ?
באסטות האבטיחים הוקמו מדי קיץ במתחם שהיה שטח הפקר—אותו חור שנפער בליבה של העיר ונפתח לציבור אחרי נפילת החומה שחצצה בין מזרח ומערב. ברגעים מתוקים אלו, היו האבטיחים והסחלב לתפאורה ולתירוץ עבור מפגש מחודש בין חברים ששמחים על האפשרות לשבת ולשוחח אל תוך הלילה. דמעות עולות בעיני הזוכרים את החגיגות הליליות האלו שנערכו עד אור הבוקר.

השנה נקים את הבאסטה בפעם השנייה, כחלק מהתהוותה של מסורת. בשנת 2012 הפך השטח הנטוש מתחת לנוטרדאם, למשך שבוע, למרכז העולם: אנשים ממזרח, ממערב ומכל כנפות תבל נפגשו לשבוע של אבטיח עם גבינה, של הופעות ושל שמחות. הדמעות שוב עלו בעיניים, אך הפעם מתוך אופטימיות שאולי למרות הכול עוד ניתן יהיה לשבת יחדיו…

קבוצת מוסללה היא עמותה שנוסדה על-ידי יוזמה עצמאית של אמנים, תושבים ופעילים שמאמינים בלקיחת אחריות על המרחב הציבורי. חברי הקבוצה מאמינים שהאמנות היא השפה הבינלאומית היחידה ולכן הם יוצרים מסלולי אמנות באזור קו התפר וגינות קהילתיות. הקבוצה מפעילה את הסדנא במוסללה שהיא מרחב יצירה פתוח לכל.

muslala.org

צילום: חמוטל וכטל

"קשה לי מאוד לעצום את העיניים ולהתעלם מכל מה שנעשה עד היום. אני הולך אחורה, אל כל הדורות. אני חושב שכדי ליצור  דבר חדש- כלומר, חידוש בי בלבד- מן הראוי שאתייחס אל הישן שבי ואל הישן שהרכיב אותי."
דני זקהיים בשיחה עם אילן שינפלד, ת"א 1986, שתיעתוקה נמצא בעזבונו של זקהיים.              

במת מיצג היא מרכז לאמנות בינתחומית מיסודה של עמותת מקלט 209 ע"ש דן זקהיים בניהולה האמנותי של תמר רבן. המרכז, אשר פועל במבנה התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, משמש בית לאמני מיצג בישראל ועוסק באמנות חיה, ניסיונית וייחודית בשדה האמנות העכשווית המקומית. במת מיצג מעלה הפקות מקוריות של תמר רבן, בשיתוף פעולה עם אמנים יוצרים ומשמשת כביתו הקבוע של קבוצת התיאטרון "אנסמבל 209".

מדי שנה מתקיים במרכז "פסטיבל זז" – פסטיבל מיצגים בינלאומי, אשר שם דגש על תגובה אמנותית מידית לאתרים שונים ברחבי ישראל ובמרחבים ציבוריים; מפגשי שיח על אמנות המיצג והקשריה התרבותיים; וכן סדנאות לאמנות המיצג, אשר רבים מבוגריהן הפכו לאמני מיצג פעילים.

הקמת במת מיצג הייתה הגשמת החזון של אמני מקלט 209 – דן זקהיים ז"ל, תמר רבן וענת שן, שייסדו את העמותה בשנת 1988.

יוצרות ומבצעות: טל אלפרשטיין, כנרת חיה מקס, ליאת עזרא, אמניות מיצג וחברות אנסמבל 209.

miklat209.org.il

התקציב לפרויקט עבור עבודה לכנס הוא 1000 ש"ח.

העבודה היא פסל המורכב מ-1000 מטבעות של שקל. הפסל הוא שכר אמן, לתצוגה ולמכירה, כולל הוצאות. מחיר הפסל: 8000 ש"ח (לפרטים לפנות למזכירות בית הספר). בתצוגה הצופים יכולים לקחת, לגנוב, או לתרום מטבעות למיצב וכך להשפיע על שכר האמן מבלי להשפיע על עלות היצירה.

רקע
בשנת 1972 המשורר הפורטוגלי הארגנטינאי ז'ואו דלגדו החליט לחשוף את מנגנוני התמיכה בתיאטרון השוליים שהוא ניהל בארגנטינה. דלגו יצר עבודה אותה כינה "השקעה טוטאלית"' אשר הוצגה רק פעם. במערכה הראשונה של הצגתו הוא חתם על הבמה חוזה עם מפיק עירוני ובו מוגדרים התנאים והתקציב של ההפקה עצמה. במערכה השנייה הוא התחרט וחתם עם הקרן הכי גדולה בעיר אשר מעניקה את התמיכות הכי קטנות. במערכה השלישית הוא בנה מגדל מ-2500 מטבעות של פסו המהוות את התקציב הזעום של ההצגה כולה. במערכה הרביעית להפתעת הקהל הכסף נעלם מהבמה. במערכה החמישית דלגדו עמד על הבמה.

העבודה של דלגדו הייתה תגובה ביקורתית למדיניות הכלכלית והפוליטית ששלטה באותם ימים בארגנטינה בתקופה בה קרנות וארגונים בעלי ממון זרים ומקומיים, ניסו להכתיב סדר-יום תרבותי זר. דלגו המשיך לפעול באופן עצמאי עד היעלמותו בתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה.

קבוצת סלה-מנקה (לאה מאואס ודייגו רוטמן), היא ממובילי הפעילות האמנותית האלטרנטיבית בירושלים בעשור האחרון.מאז 2009 היא יסדה ומנהלת את המרכז לאמנות ומדיה "מָעַמוּתה".

sala-manca.net

דואט לשתי רקדניות

שתי נשים משחזרות מחווה לאן תרזה דה קירסמייקר.
בחזרתיות אובססיבית מהודקת הן שטות בחריצות בין פעולות נבחרות, תרות אחר נקודת האמת.
הנשים פועלות בסכמות ברורות ובמקצבים מדויקים ומאורגנים, הן מאד ביחד,קהילתיות ומתואמות, עסוקות בהסתרה ובגילוי, בחשיפה ובהסתר. הפעולות החוזרות על עצמן בנוירוטיות קיבוצית נפרמות לאט עד להישארות נקיה וחשופה שמגלה בדידות. אלמנט החיפוש אחר בטחון ושייכות לקוח מעלילתה של דורותי, דמות נשית חזקה המובילה את המסע בסיפור "הקוסם מארץ עוץ ".

כוראוגרפיה: תמר מייזליש
רקדניות יוצרות: מורן בש ותמר מייזליש

כולן רוצות צמות בדיוק כמו של נעה ולא רק בגלל שכך יותר קל לזכור את הימים...
שפת סימנים של ילדה שרצתה בכל מחיר ששיערה החום והמתולתל יהפוך להיות חלק וישתף פעולה עם סרטים צבעוניים.

כוריאוגרפיה וביצוע: מורן בש

עבודה בתהליך

העבודה חוקרת את המושג "הופעה". היא מבקשת לפרום את איבריו, לפרקו למרכיביו ואז לחברם מחדש, תוך הבחנה בין התפקידים השונים של רכיביו. האוריינטציה המופעית, שמתרחשת במהלך הפירוק והבדיקה מעלה שאלות לגבי המונח ולגבי הרגלי הצפייה שלנו.

כוריאוגרפיה וביצוע: עופר זייד

כלים הוא מקום למחשבה ולאימון בעבודה כוריאוגרפית. הוא מציע מרחב לבדיקת מעשה יצירת המחול. בכלים מתקיימים שיעורים, סדנאות ומופעים שעניינם מחקר ודיאלוג בין יצירה, יוצר, קהל וקהילה. בבסיס הפעילויות הללו נמצאת משאלה לקיים תהליך יצירתי מזוקק שחושף את האישי והאנושי ביצירה.

kelim.org.il

חוליות, חוליות , פזורות ,שרועות בערמה, כמו חלקי מפה של פאזל עזוב, כקרקע דמיונית ההופכת ומתגבבת לטופוגרפיה של מקום. המיצג יתמקד בשחזור ומיפוי של מרחב דינאמי שמצוי בהשתנות מתמדת. במרחב זה הצופים הם עוברי אורח בשכבת זמן נתונה.
מפה פרושה תתחיל לקבל תנועה ונפח. שכבות ורטיקליות של מידע מתגלות עליה לאיטן; רצפה הופכת לדופן, חזית משתטחת לרחבה.השממה שהייתה לפני שבאנו, חוזרת ומנכיחה עוצמה של שוליי מדבר, כישות עצמאית אחרת.
המפה הפרושה המרובדת, קמה לתחייה— פועמת נוכחת ונעלמת.
המרחב כמשתנה תדיר. הצופים כעוברי אורח, בשכבת זמן נתונה.

קבוצה וכו' הוקמה על-ידי שישה אדריכלים, בוגרי המחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל: יואב איתן, נדב ביגניץ, הגר שהם סולן, עליאל קיי, נועם בטרני, ליטל נטע פולקמן.
קבוצה וכו' היא קבוצה שיוצרת במסגרת פרויקטים של אקטיביזם חברתי ושל חקר המרחב הציבורי. הקבוצה פועלת, מתעניינת וחושבת במרחב העירוני והחברתי בישראלי, תוך יצירת דיון על מקומיות ועל זהות תוך מופעים עירוניים ופעולות מתערבות ברשות הרבים.

בהרצאתה תציג לקהל מבחר פרויקטים שעשתה: "בית המרחץ לגברים" בו נכנסה לבית-מרחץ בבודפשט מחופשת לגבר ותיעדה את התנהגותם ה"טבעית", "חלומות אמנותיים מתגשמים"- פרויקט מתמשך בו למדה לשיר בעזרת מאסטרו אופרה ולהתנהג כסלבריטאית בעזרתה של טרנסווסטייס, "לו סלומה" בו התלבשה בבגדי משרתת עם שני כלביה - ניטשה ורילקה. לסיום תציג ותדון אודות הפרויקט הנוכחי עליה היא עובדת: "לחפש את ישו" בו היא מחפשת רוחניות על-ידי ראיונות עם אנשים שלקו בסינדרום ירושלים, מצב רפואי ייחודי של אנשים המגיעים לעיר ומאמינים כי הם בשליחות משיחית.
בפרויקטים של קתרז'ינה התיאטרון והמציאות מעורבבים כך שאינה "משחקת" אלא משתתפת בחוויה האמיתית בה היא נמצאת.

קתרז'ינה קוזירה היא אמנית בולטת בפולין, הנחשבת מהחלוצות באמנות פמיניסטית במזרח אירופה. יצירתה עוסקת בסוגיות יסוד מהותיות לקיומנו: זהות, זמניות ומוות. ביצירתה, שפעמים רבות מעוררת תגובות עזות, היא קוראת תיגר על אמיתות אוניברסאליות של טבע האדם, התנהגות פרטית ומוסכמות יופי.
קוזירה היא בוגרת לימודי גרמנית באוניברסיטת ורשה (1985-1988). בשנת 1993 היא סיימה את לימודיה באקדמיה לאמנויות בוורשה ואת ביה"ס הגבוה לגרפיקה ואמנות הספר בלייפציג ובשנת 1997 היא זכתה בפרס "פספורט פוליטיקי". מאז 1997, קוזירה מציגה את עבודותיה בעולם באתרים שונים כגון אוניברסיטת בראון, קרנגי אינטרנשיונל וארה"ב. בשנת 1999 ייצגה קוזירה את פולין בביאנלה לאמנות הבינ"ל ה-48 בוונציה, שם זכתה בציון לשבח על מיצב הווידיאו שלה "מרחץ גברים". בשנת 2003 קוזירה זכתה במענק DAAD במסגרתו היא פיתחה צורה חדשה של פרפורמנס הכולל שירה אופראית. בספטמבר 2011 היא זכתה במענק מטעם משרד התרבות והמורשת הלאומית הפולני.

קתרז'ינה קוזירה היא אמנית בולטת בפולין, הנחשבת מהחלוצות באמנות פמיניסטית במזרח אירופה. יצירתה עוסקת בסוגיות יסוד מהותיות לקיומנו: זהות, זמניות ומוות. ביצירתה, שפעמים רבות מעוררת תגובות עזות, היא קוראת תיגר על אמיתות אוניברסאליות של טבע האדם, התנהגות פרטית ומוסכמות יופי.
קוזירה היא בוגרת לימודי גרמנית באוניברסיטת ורשה (1985-1988). בשנת 1993 היא סיימה את לימודיה באקדמיה לאמנויות בוורשה ואת ביה"ס הגבוה לגרפיקה ואמנות הספר בלייפציג ובשנת 1997 היא זכתה בפרס "פספורט פוליטיקי". מאז 1997, קוזירה מציגה את עבודותיה בעולם באתרים שונים כגון אוניברסיטת בראון, קרנגי אינטרנשיונל וארה"ב. בשנת 1999 ייצגה קוזירה את פולין בביאנלה לאמנות הבינ"ל ה-48 בוונציה, שם זכתה בציון לשבח על מיצב הווידיאו שלה "מרחץ גברים". בשנת 2003 קוזירה זכתה במענק DAAD במסגרתו היא פיתחה צורה חדשה של פרפורמנס הכולל שירה אופראית. בספטמבר 2011 היא זכתה במענק מטעם משרד התרבות והמורשת הלאומית הפולני.

השיחה תציג "כוריאוגרפיה חברתית" כמושג בעל ציר כפול. כוריאוגרפיה חברתית מציעה נקודת מבט של רצף אסתטי בין תנועה יומיומית לבין מחול. בנוסף, על פי אנדרו יואיט (כוריאוגרפיה חברתית: אידיאולוגיה כביצועים במחול ותנועה כל יום) היא מגדירה מחדש את האידיאולוגיה כפעולה "אסתטית" ו" פרפורמטיבית ", המשנה את מוקד הדיון מהמנגנון המניע יחידים בכוח למנגנונים המגלמים תנועה עצמית מונצחת. כוריאוגרפיה חברתיות באה לידי ביטוי ניכר כיום, כפי שניתן להבחין כי סדר חברתי הקיים אינו ניתן להמחשה באמצעים חזותיים ואמנותיים, אך ניתן להבחין בסדר החברתי במונחים כוריאוגרפיים. שיטות שונות של ריקוד, פרפורמנס ותנועה יומיומיים מאז עליית החברה הבורגנית משמשים תבנית ומעין תכנית-חזרות לסדר חברתי ואסתטי לפני גיבוש הסדר הממסדי הפוליטי. תובנות אלו יעזרו לנו להציג את השאלה: כיצד התנועה והריקוד משפיעים על המרחב הציבורי כיום? מה ניתן ללמוד מכוריאוגרפיה חברתית על החברה הסובבת והליקויים הפוליטיים שבה?          

בויאנה צבאיץ' היא תיאורטיקנית ואמנית הפועלת כדרמטורגית וכמופיעה בתחומי המחול העכשווי והפרפורמנס-ארט. סרבית במוצאה, צבאיץ' למדה מוזיקולוגיה ואסתטיקה בפקולטה למוזיקה בבלגרד. לאחרונה סיימה צבאיץ' בהצטיינות את עבודת הדוקטורט שלה על מחול ופרפורמנס, אותה כתבה במרכז לחקר פילוסופיה אירופית חדשה באוניברסיטת מידלסקס, לונדון. משנת 2000 צבאיץ' מתגוררת בבריסל, שם היא ממשיכה ביצירת תיאטרון עם יאן ריטסמה ,עמו היא משתפת פעולה בעבודות שונות מאז שנת 1999.
כדרמטורגית צבאיץ' משתפת פעולה עם מספר כוריאוגרפים אירופיים, ביניהם קסאבייה לה רואה, אסתר סלמון ומטה אינגווארטסן. כאמנית פרפורמנס צבאיץ' יצרה חמישה מופעי אופרה ניסיוניים, והאחרון בהם: דון ג'ובאני של מוצרט שעלה בביטף, בלגרד, בשנת 2008.
צבאיץ' מלמדת היסטוריה ותיאוריה של פרפורמנס-ארט ב-PARTS בבריסל והיא פעילה בדיונים, הרצאות והוראה בתוכניות לימוד שונות באירופה. כמו כן, היא ארגנה תכניות עצמאיות של תיאוריה ומעשה בפרפורמנס:
TkH Centar (Walking Theory Center in Belgrade), PAF והאחרונה: שישה חודשי One location במונפלייה, צרפת. צבאיץ' חוקרת מגוון רחב של נושאים: ממחול עכשווי, דרך תיאטרון מוזיקאלי ועד לצורות מופע ניסויי; מפילוסופיה אירופית עכשווית ועד לפרגמטיזם ספקולטיבי.

יחד עם השינוי הרב שחל בשיח המחול בעשורים האחרונים והשפעת הפרפורמנס עליו, החלו להיווצר פערים בינו לבין החינוך הגופני. לא פעם יוצרים ומורים עכשוויים מוצאים עצמם במתח בין הדרישה להכשרה טכנית, העוברת דרך מנגנון של שינון ושכפול, לבין הרצון לקדם את הכוריאוגרפיה כפרקטיקה מורחבת ורפלקסיבית.
מהי, אם כן, האחריות של כוריאוגרפים ושל מורים למחול אל מול ההצטברות ההיסטורית של רפרטוארים וקומבינציות? האם ישנה חשיבות ללימוד של שפת תנועה כזו או אחרת? לשינון של אימון גופני מהמאה שעברה? או שמא, כפי שהציע לאחרונה החוקר והכוריאוגרף מרטן ספנברג בביקורו בבית הספר, עלינו להתרכז ב"סופר עכשווי" ולהתקדם כבר משם?
הפאנל מבקש לבחון את מקומו של השחזור ושל האקט המחודש באמנות המחול באמצעות דיון בהכשרה האמנותית במאה ה-21.

משתתפים: בויאנה צבאיץ', איריס ארז, מאיה לוי, ענת דניאלי, ענת שמגר, תמי לבוביץ, רן בראון , ליאור אביצור.

הדיון פתוח להשתתפות הקהל

ערב מוסיקה של חיבורים חדשים, גרסאות מחתרת, פרפורמנס וסאונד
1. בעברית:
טִיּוּחַ, הַעֲלָמָה, חִפּוּי
2. "לעתים קרובות גרסת הכיסוי דומה למקור, אך עשויה להתבצע בצורה או סגנון מוזיקלי שונה, ולכן תוגדר כגרסת כיסוי. ישנם מקרים בהם אמן מבצע גרסה שונה לשיר שלו עצמו, גרסה זו תחשב גרסת כיסוי למרות שאותו האמן מבצע את השיר. לעתים האמנים המבצעים את גרסת הכיסוי נוטים להעניק לשיר נופך אישי, מה שעשוי להפוך את משמעותו מקצה לקצה". (מתוך ויקיפדיה(
3. על-פי ספר השיאים של גיניס, השיר שזכה למספר הרב ביותר של גרסאות כיסוי הוא 'Yesterday' של הביטלס.
4.לאונרד כהן אמר פעם: "שמעתי את השיר 'סוזאן' עולה במבטא לא מוכר ובקולות סדוקים מסירת עץ קטנה לפנות בוקר אי שם על נהר בדרום אמריקה. ואז ידעתי- זה כבר לא השיר שלי."

בהשתתפות: גיא שרף ותזמורת החזותי, תלמידי בית הספר.
בר פתוח ולמי שירצה - גם המיקרופון פתוח.

Take cover - תפסו מחסה
שירה ז' כרמל

שירים שמחליפים זהות, מחליפים שפה, מחליפים מולדת. 
האם אפשר להשתנות בצורה עמוקה כל כך כשאתה שיר? וכשאתה אדם? 
האם שיר טוב הוא טוב באופן גלובלי? (תרתי משמע), ומה עם שיר רע? 
האם ניתן לחשוף את השיר במערומיו כשהוא נתון בלבוש אחר?
האם השירים המשתנים משנים גם את מי ששר אותם? את מי שמאזין להם? 
"תפסו מחסה - Take Cover" הוא ניסוי בהחלפת והשאלת זהות, שמנסה לחתור אל ותחת שורשיה של תרבות הפופ בארץ ובעולם ולבחון את היחס הישראלי לשירים הפופלריים כאן. 
shiracarmel.com

מושג "ההעתקה" מתנגש עם התפיסה של ביטוי אישי וייחודי, אך מחזק את התפיסה הרואה יחסיות ומשמעויות כ"חומר" המחבר בין אובייקטים. גרסאות שונות של אובייקטים או פעולות, המופרדות בזמן ומקום, ממקדות את תשומת הלב למתח הקיים ביניהם ובין יחידים וקבוצות, כשפעולות אלו מעידות על היחס שבין האדם לקהילתו וסביבתו.
ג'וליאן יציג העתקה והקבלה בעבודות של ה"סטיישן האוס אופרה" באופן בו יתמקד בתפיסה ודמיון בעולם הפיזי החל מהעבודה הראשונה המבוססת על שחזור חלום החוזר על עצמו, דרך העבודה האחרונה בה פרפומרים מרחבי העולם מעתיקים אלו את אלו כדי לאשר את נוכחותם ההדדית.

ג'וליאן מיינרד סמית' למד אמנות והיה לאמן פרפורמנס בשנות ה-70 של המאה שעברה. מאז הוא פועל במרחבי האמנויות הפלסטיות והתיאטרון כבמאי וכמופיע, ככותב וכמעצב.
מיינרד סמית' הקים את להקת 'סטיישן האוס אופרה' בשנת 1980 ומאז הוא משמש כמנהלה האמנותי. היקף פעולתה של הלהקה רחב-היקף ומגוון באופייה ובממדיה. יצירתה של הלהקה עוסקת בחקר היחסים האינטימיים שבין בני האדם לסביבת המחייה שלהם. הלהקה יצרה עבודות ראווה באתרים שונים ומגוונים ברחבי העולם, מגשר ברוקלין בניו-יורק ועד לכנסיית פראואנקירכה ההיסטורית בדרזדן וקתדראלת סולסברי. באחרונה התמקדה הלהקה ביצירות עבור מרחבים אינטימיים יותר באירופה, אסיה ואמריקה הדרומית.
הלהקה תוארה כ"מבריקה... אחת מלהקות התיאטרון הניסויי החדשניות ביותר בבריטניה" ו"לא דומה לשום דבר שראיתם אי-פעם".
ג'וליאן היה עמית קרן "קטלס יארד" באוניברסיטת קיימברידג' ופרופסור אורח בסנטרל סיינט מרטינס קולג'.

stationhouseopera.com

ג'וליאן מיינרד סמית' למד אמנות והיה לאמן פרפורמנס בשנות ה-70 של המאה שעברה. מאז הוא פועל במרחבי האמנויות הפלסטיות והתיאטרון כבמאי וכמופיע, ככותב וכמעצב.
מיינרד סמית' הקים את להקת 'סטיישן האוס אופרה' בשנת 1980 ומאז הוא משמש כמנהלה האמנותי. היקף פעולתה של הלהקה רחב-היקף ומגוון באופייה ובממדיה. יצירתה של הלהקה עוסקת בחקר היחסים האינטימיים שבין בני האדם לסביבת המחייה שלהם. הלהקה יצרה עבודות ראווה באתרים שונים ומגוונים ברחבי העולם, מגשר ברוקלין בניו-יורק ועד לכנסיית פראואנקירכה ההיסטורית בדרזדן וקתדראלת סולסברי. באחרונה התמקדה הלהקה ביצירות עבור מרחבים אינטימיים יותר באירופה, אסיה ואמריקה הדרומית.
הלהקה תוארה כ"מבריקה... אחת מלהקות התיאטרון הניסויי החדשניות ביותר בבריטניה" ו"לא דומה לשום דבר שראיתם אי-פעם".
ג'וליאן היה עמית קרן "קטלס יארד" באוניברסיטת קיימברידג' ופרופסור אורח בסנטרל סיינט מרטינס קולג'.

stationhouseopera.com

לפני מאות שנים, בין הרי הגליל הירוק, היה פעם כפר של "פלאחים"—עובדי אדמה. באחד הימים פנו אנשי הכפר אל בעל הארמון שגר בקרבת מקום וביקשו שיושיט להם יד לעזרה. בעל הארמון, שהיה איש בעל מעמד גבוה, סירב לבקשתם וגירש את הפלאחים מארמונו. מושפלים ושבורי לב חזרו התושבים לכפרם ומשם החלה להיווצר תרבותו של העם.
מהי שירת "יא חלאלי יא מאלי" ומהו ריקוד "דבקה"? מה הקשר של אלו ל"ראפ" או "לברייק-דנס" בברונקס בניו-יורק ולקרנבל בריו-ברזיל? הסדנא תעסוק בהקשרים המתקיימים בין אמנות העם והרחוב לבין השינוי החברתי.
ולאא סבית, הוא יליד חיפה, בנם של עקורי כפר איקרית. הוא פעיל אמנותי חברתי, המשתמש באמנות העממית הפלשתינית והאפריקאית ככלי התבטאות וכתרפיה חברתית. סבית הוא בוגר אוניברסיטת ברנדייס בארצות הברית בנושאי תיאטרון, סוציולוגיה, פתרון סכסוכים וחינוך לשלום. כיום סבית חי על חורבות אדמת איקרית ההרוסה עם קבוצת נוער בני דור שלישי, הזורעים חיים מחודשים על אדמת אבותיהם.

הפאנל מזמן יוצרים ופעילים המכוננים פעולות שיבה ובנייה פרפורמטיבית ומחוללים בהן תפנית: הקמה של ישוב קיבוצי וקולקטיב יוצר במרחב עירוני נטוש; מיתוג והגדרה מחדש של זהות דתית וקהילתית; הסבת פרקטיקה טקסית המוכרת כדתית לאקט ציבורי אזרחי; שיבה לכפר שנכבש והתרוקן.
הפאנל יתמקד בהתמקמות המחודשת במרחב באמצעות דיון בפעולות כמו הקמת הקיבוץ של קבוצת בית ריק, באירועים דוגמת Rebranding European Muslims ו"תענית" של "תנועה ציבורית" ובהתיישבות החוזרת ובהקמת קהילה פלסטינית מתחדשת על אדמות הכפר איקרית כפי שעושה וולאא סבית.

משתתפים: אלעד ירון [בית ריק], דנה יהלומי, סער סקלי [תנועה ציבורית] וולאא סבית
מנחה: ד"ר דפנה בן-שאול

צילום: יובל יאירי

מרקו פולו, סוחר נודד ומגלה ארצות, חזר בשנת 1295 אל ונציה לאחר מסע פתלתל על דרך המשי ולאחר שהות ממושכת באימפריה המונגולית בה היה אורחו של שליט האימפריה קובלאי חאן.
אל מסעו של מרקו פולו הצטרפה הנסיכה קוקצ'ין, בתו של קובלאי חאן, שהייתה בדרכה לחצרו של ארוסה בממלכת פרס. בדרכם השניים חצו תקופות ויבשות בהן חיפשו בית, קרבה, חופש, לב פועם.
"הו מרקו!" היא אופרת פופ ניסיונית שמציגה פרשנות חופשית לסיפורו ההיסטורי של מרקו פולו. היא מביטה על האופן בו תרבות נתפשת על-ידי עיניים זרות תוך הצגת אוסף אקלקטי של ציטוטים, מחוות וסמלים מסתוריים.

מאת: אנה ווילד
בביצוע: מיכל דר, קוסטה קפלן ואנה ווילד.
עיצוב תלבושות ובמה: מאי אילון ואנה ווילד.

מיכל דר היא אמנית משוררת, מוזיקאית וסולנית הלהקה OX4. ספרה "גלשן" יצא לאור בהוצאת "מעין" בשנת 2011.
קוסטה קפלן הוא מוזיקאי, סולן הלהקה "חיה מילר". קפלן מנגן עם היוצרים זאב טנא, רם אוריון ועוד.
אנה ווילד היא יוצרת עצמאית לבמה, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי.

יצירת פרפורמנס במבנה של נאום מולחן: שלושה סיפורי אפליה מסופרים על-ידי שלושה נואמים העומדים זה לצד זה ונואמים יחדיו. הטונים השונים, הצלילים, הטקסטים והקולות מולחנים לכדי יחידה מוסיקאלית, על אף הדיסוננס בין התוכן לבין הצורה.
סיפורי האפליה הם אוסף של חוויות אישיות כואבות בהן הודרו המשתתפים על בסיס השוני שמתקיים בהם. הסיפורים השונים מגלים עמדות גזעניות והפרדות יומיומיות. השימוש בציטוטים מתוך נאומו המוכר של מרטין לותר קינג: 'יש לי חלום' מרחיבים את מערכת ההקשרים של הסיפורים לזירה האוניברסלית ויוצרים פרטיטורה המכוונת את הקהל להכרה בנטייה לקטגוריזציה כחלק בלתי נפרד מהטבע האנושי. כך, אוסף סיפורי האפליה והמידור הופכים לחוויה הרמונית המכילה בתוכה כאב וקבלה בו-זמנית.

מאת: מעיין מרים מוזס
משתתפים יוצרים: אורי לוינסון, חאדר אבוסייף, יאנה פרידמן
מוסיקה: עדיה גודלבסקי 
איור: ליה שוורץ
תודה לעירא אבנרי
 

השני, זה המכונה סער, לו קורים הדברים.
מופע המציג זירת מאבק דו-ממדית בין הגוף לבין הדימוי של אותו הגוף.
סער סקלי נגד, בעד ומאחורי סער מ'האח הגדול'. 

משתתפים: סער סקלי, מסך

חברי מעקף יתעדו את האירועים השונים של הכנס ויתמודדו עם השאלה: כיצד להחיות אותם מחדש במסגרת הגיליון הבא של כתב העת?

מעקף הוא כתב עת מקוון למחול, מיצג ותיאטרון חזותי ששם לעצמו כמטרה לקדם את השיח אודות אמנויות הבמה ולהוות פלטפורמה לחוקרים, כותבים, אמנים ואנשי רוח. מעקף מבקש לבחון באופן פתוח ודינאמי את המופעים השונים של הגוף בתרבות העכשווית וכן את הזיקה בין תופעות תרבותיות וחברתיות לבין עשייה אמנותית. מעקף חותר לחשוף את מיטב העשייה בתחום הפרפורמנס בארץ ובעולם, להעלות שאלות על פשר מגמותיה המובילות ובעיקר לעורר דיון.

משתתפים: תמוז בינשטוק, נעה מרק-עופר, רן בראון וליאור אביצור

maakaf.co.il