פינאלה - תכניה

לרכישת כרטיסים לחצו כאן

ה' / 13.7

מקבץ א //
19:00 - 20:30

קלמונס טורפה

פלאש־ליין

 

We are workers of the zapping factory

We are not aware of our rhythm

We are in transition

We are parts of a process

We are autistically beautiful

We are electronic bodies

We are pieces of the machine

...We are a collection

.Still, they do love, they are irrational

מקבץ א //
19:00 - 20:30

ענת בוסק

השם של השכן

"לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לא תַחְמֹד אֵשֶת רֵעֶךָ וְעַבְדֹּו וַאֲמָתֹו וְשֹורֹו

וַחֲמֹרֹו וְכֹל אֲשֶר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד).

חמדנות, תאווה וקנאה גדלים באותה שכונה, חיים יחד תחת

צל. האיסור ״לא תחמוד״ - לחרוג ולאחוז בחומר השייך לאחר,

הולך ומתרחב גם ל״לא תתאווה״ - האיסור על עצם המחשבה

לרצות בדבר שמעבר לגבולותיך. החמרת האיסור מעידה על כך

שלדמיון וליצירתיות שלנו יש ממשות בעולם.

החמדנות, התאווה והקנאה מניעים לפעולה, שנדמה שאי

אפשר לעמוד בפניה.

והשאלה היא: כמה עמוק לתוך הדשא הירוק של שכננו נצטרך

לפסוע כדי להרגיע את רוחנו הרוחשת?

שיר - קנאה כינה, קינה.

יש לי אחות קטנה קוראים לה קנאה זה לא במקרה שזה מזכיר

״כינה״. זה מגרד ואתה לא רוצה שאחרים יראו.

בשר מבשרי.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

נעם אלון

נכון לעכשיו

״צריך לחצות את מלוא המובן, כמו לאורכה של דרך חניכה, כדי

למצות אותו, לפטור אותו.״

(הפטור ממובן, רולאן בארת על פי רולאן בארת, 1975).

 

מתוך צורך קיומי למקם את עצמי בתוך סבך המציאות

(איפשהו בין הצינורות החלודים לבין אלו המשומנים היטב),

אפלס את הדרך החוצה, עם כל מה שאצליח לשמור עליו כחף

מהקשר. הרי מה שנולד מהאינטואיציה, מבקש להתפרש,

להתמקם בהגיון, להיות חד־משמעי.

החד־משמעיות חותכת, מסמנת גבולות, מסיימת.

לעומתה, התמיהה חדלת־הדיבור, ממלאת את הזמן בלי

לדרוש הסבר.

היא משתהה

היא מצטברת

ומגלה משהו שלא יכולנו לשער - קופיקו.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

יסמין שטיינמץ

אחרית

קראתי פעם בספר בית מטבחיים 5 מאת קורט וונגוט את

הפסקה הבאה:

"...אתה יודע מה אני אומר לאנשים האומרים לי שהם כותבים

ספרים אנטי־מלחמתיים? ... אני אומר להם, 'מדוע שלא תכתבו

במקום זה ספר נגד קרחונים?'

הוא התכוון כמובן לכך שתמיד יהיו מלחמות, ושקל למנוע

אותן כמו שקל למנוע קרחונים. גם אני סבור כך.

וגם אם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים תמיד ישאר

המוות הפשוט והישן."

הספר יצא בשנת 1969 .מאז הקרחונים דווקא החלו להימס.

העבודה שלי היא לא אנטי מלחמתית וגם לא מספרת על

מצוקתם של דובי הקוטב או ההתחממות הגלובלית.

היא מספרת על חיה אחרת: אדם. על זה שתחת שכבות שנגזרו

עליו ושאימץ, הוא מגלם את תפקידו כבן תרבות, בעולם

העשוי משאריות.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

הודי בן עמי

תנו לי לבדר אתכם: ״מסעו של גיבור״

אנחנו מבטיחים לתת את הכול.

אנחנו נרגש אתכם, נשקר לכם, נבכה בשבילכם.

נעלה הכי גבוה, ונקפוץ ראש למקום הכי נמוך.

ניתן את הגוף והנשמה.

נעשה את הבלתי אפשרי.

ואתם? אתם רק צריכים לבלוע את כול זה.

אז בואו איתנו בלי לשאול שאלות.

וותרו על הציניות, השיפוטיות וההיגיון.

שחררו ת׳אמת, וזנקו איתנו אל הפיקציה.

בלעדיכם, זה לא יהיה מבדר בכלל.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

איתמר בנאי

ניתוח לב פתוח

איתמר שלום,

הריני להודיעך כי במלאת 30 להולדתך תשתבש עליך דעתך.

תרצה או לא תרצה הפגיעה היא מיידית. את החסך ניתן

להרגיש כמעט בכל אספקט.

בראשית עליך לראות הכל מחדש, כאילו בפעם הראשונה:

להצמיד הגדרות לאמונות, אמונות לרגשות, ורגשות לאנשים.

להבדיל בין אמת לאמת. לראות כברירת מחדל. ואז תוכל

להתחיל ללכת. עם הזמן יחזור כושר הדיבור, אבל משמעויות

המילים כבר ישתנו.

תצטרך ללמוד את השפה מחדש. שוב.

שפה חדשה,

לאדם חדש.

שזה עתה נולד,

בדעתי המשובשת.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

נינה טראוב

איפה שהשמש שוקעת

בבית שלי הסתכלתי

על השמש שוקעת בים.

געגועים וסודות שיש לי,

נראים כמו רקעים של צבע.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

לולה אלמוג

אין אמצע

קישפרוץ (פ), הטיה - התקשפרצות, להתקשפרץ.

1 .מושג המציין חוסר יכולת ריסון פנימי של זרם תודעה.

מצב שבו אדם חייב להביע את עצמו, בצורות שונות ומגוונות.

לרוב באופן קומי, ובלוויית שפת גוף מוגזמת.    

2. מצב מנטלי שבו אנרגיה צבורה מתפרצת. אנרגיה זו מציפה שכבות

נפשיות ויוצרת קשרים לוגיים חדשים, מערבבת נושאים

ורעיונות ותחושות. על פי רוב התפרצות זו קשורה למצבים

לא רגילים כגון: התרגשות גדולה, התאהבות, נטילת חומרים

פסיכואקטיביים וכד'.      

3. לרוב אנשים הנמצאים לצד אדם

מקושפרץ ייהנו מאוד מנוכחותו, שכן הוא נדמה כמי שמציג

הצגה, שבה החומרים הם מיידים ומאולתרים. יחד עם זאת,

לא תמיד ברור האם האדם המקושפרץ צוחק על עצמו או על

אחרים, מספר סיפור אמיתי או בדיה, ואולי אף זקוק לעזרה.

ש' / 15.7

מקבץ א //
19:00 - 20:30

סיאה פרמינגר

רגע בהיר אחד

באחד מחללי בית ספרי,

האדום והלבן

יהיו קווים שקופים של הפרדה.

רגש טהור

יקבל קונקרטיות

איזון, משקל ואסתטיקה

ברמת הפיזיקה האינפנטילית ביותר.

ולמשך זמן שהוקצב, ובפעולות שהוקפדו,

גוף וחלל יתגשמו

בתמונה.

לא של חול,

כמעט של קודש.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

קלמונס טורפה

פלאש־ליין

 

We are workers of the zapping factory

We are not aware of our rhythm

We are in transition

We are parts of a process

We are autistically beautiful

We are electronic bodies

We are pieces of the machine

...We are a collection

.Still, they do love, they are irrational

מקבץ א //
19:00 - 20:30

נעם אלון

נכון לעכשיו

״צריך לחצות את מלוא המובן, כמו לאורכה של דרך חניכה, כדי

למצות אותו, לפטור אותו.״

(הפטור ממובן, רולאן בארת על פי רולאן בארת, 1975).

 

מתוך צורך קיומי למקם את עצמי בתוך סבך המציאות

(איפשהו בין הצינורות החלודים לבין אלו המשומנים היטב),

אפלס את הדרך החוצה, עם כל מה שאצליח לשמור עליו כחף

מהקשר. הרי מה שנולד מהאינטואיציה, מבקש להתפרש,

להתמקם בהגיון, להיות חד־משמעי.

החד־משמעיות חותכת, מסמנת גבולות, מסיימת.

לעומתה, התמיהה חדלת־הדיבור, ממלאת את הזמן בלי

לדרוש הסבר.

היא משתהה

היא מצטברת

ומגלה משהו שלא יכולנו לשער - קופיקו.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

יסמין שטיינמץ

אחרית

קראתי פעם בספר בית מטבחיים 5 מאת קורט וונגוט את

הפסקה הבאה:

"...אתה יודע מה אני אומר לאנשים האומרים לי שהם כותבים

ספרים אנטי־מלחמתיים? ... אני אומר להם, 'מדוע שלא תכתבו

במקום זה ספר נגד קרחונים?'

הוא התכוון כמובן לכך שתמיד יהיו מלחמות, ושקל למנוע

אותן כמו שקל למנוע קרחונים. גם אני סבור כך.

וגם אם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים תמיד ישאר

המוות הפשוט והישן."

הספר יצא בשנת 1969 .מאז הקרחונים דווקא החלו להימס.

העבודה שלי היא לא אנטי מלחמתית וגם לא מספרת על

מצוקתם של דובי הקוטב או ההתחממות הגלובלית.

היא מספרת על חיה אחרת: אדם. על זה שתחת שכבות שנגזרו

עליו ושאימץ, הוא מגלם את תפקידו כבן תרבות, בעולם

העשוי משאריות.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

הודי בן עמי

תנו לי לבדר אתכם: ״מסעו של גיבור״

אנחנו מבטיחים לתת את הכול.

אנחנו נרגש אתכם, נשקר לכם, נבכה בשבילכם.

נעלה הכי גבוה, ונקפוץ ראש למקום הכי נמוך.

ניתן את הגוף והנשמה.

נעשה את הבלתי אפשרי.

ואתם? אתם רק צריכים לבלוע את כול זה.

אז בואו איתנו בלי לשאול שאלות.

וותרו על הציניות, השיפוטיות וההיגיון.

שחררו ת׳אמת, וזנקו איתנו אל הפיקציה.

בלעדיכם, זה לא יהיה מבדר בכלל.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

איתמר בנאי

ניתוח לב פתוח

איתמר שלום,

הריני להודיעך כי במלאת 30 להולדתך תשתבש עליך דעתך.

תרצה או לא תרצה הפגיעה היא מיידית. את החסך ניתן

להרגיש כמעט בכל אספקט.

בראשית עליך לראות הכל מחדש, כאילו בפעם הראשונה:

להצמיד הגדרות לאמונות, אמונות לרגשות, ורגשות לאנשים.

להבדיל בין אמת לאמת. לראות כברירת מחדל. ואז תוכל

להתחיל ללכת. עם הזמן יחזור כושר הדיבור, אבל משמעויות

המילים כבר ישתנו.

תצטרך ללמוד את השפה מחדש. שוב.

שפה חדשה,

לאדם חדש.

שזה עתה נולד,

בדעתי המשובשת.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

נינה טראוב

איפה שהשמש שוקעת

בבית שלי הסתכלתי

על השמש שוקעת בים.

געגועים וסודות שיש לי,

נראים כמו רקעים של צבע.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

לולה אלמוג

אין אמצע

קישפרוץ (פ), הטיה - התקשפרצות, להתקשפרץ.

1 .מושג המציין חוסר יכולת ריסון פנימי של זרם תודעה.

מצב שבו אדם חייב להביע את עצמו, בצורות שונות ומגוונות.

לרוב באופן קומי, ובלוויית שפת גוף מוגזמת.        

2. מצב מנטלי שבו אנרגיה צבורה מתפרצת. אנרגיה זו מציפה שכבות

נפשיות ויוצרת קשרים לוגיים חדשים, מערבבת נושאים

ורעיונות ותחושות. על פי רוב התפרצות זו קשורה למצבים

לא רגילים כגון: התרגשות גדולה, התאהבות, נטילת חומרים

פסיכואקטיביים וכד'.      

3. לרוב אנשים הנמצאים לצד אדם מקושפרץ ייהנו מאוד מנוכחותו, שכן הוא נדמה כמי שמציג

הצגה, שבה החומרים הם מיידים ומאולתרים. יחד עם זאת,

לא תמיד ברור האם האדם המקושפרץ צוחק על עצמו או על

אחרים, מספר סיפור אמיתי או בדיה, ואולי אף זקוק לעזרה.

א' / 16.7

מקבץ א //
19:00 - 20:30

לולה אלמוג

אין אמצע

קישפרוץ (פ), הטיה - התקשפרצות, להתקשפרץ.

1 .מושג המציין חוסר יכולת ריסון פנימי של זרם תודעה.

מצב שבו אדם חייב להביע את עצמו, בצורות שונות ומגוונות.

לרוב באופן קומי, ובלוויית שפת גוף מוגזמת.        

2. מצב מנטלי שבו אנרגיה צבורה מתפרצת. אנרגיה זו מציפה שכבות

נפשיות ויוצרת קשרים לוגיים חדשים, מערבבת נושאים

ורעיונות ותחושות. על פי רוב התפרצות זו קשורה למצבים

לא רגילים כגון: התרגשות גדולה, התאהבות, נטילת חומרים

פסיכואקטיביים וכד'.    

3. לרוב אנשים הנמצאים לצד אדם מקושפרץ ייהנו מאוד מנוכחותו, שכן הוא נדמה כמי שמציג

הצגה, שבה החומרים הם מיידים ומאולתרים. יחד עם זאת,

לא תמיד ברור האם האדם המקושפרץ צוחק על עצמו או על

אחרים, מספר סיפור אמיתי או בדיה, ואולי אף זקוק לעזרה.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

נעם אלון

נכון לעכשיו

״צריך לחצות את מלוא המובן, כמו לאורכה של דרך חניכה, כדי

למצות אותו, לפטור אותו.״

(הפטור ממובן, רולאן בארת על פי רולאן בארת, 1975).

 

מתוך צורך קיומי למקם את עצמי בתוך סבך המציאות

(איפשהו בין הצינורות החלודים לבין אלו המשומנים היטב),

אפלס את הדרך החוצה, עם כל מה שאצליח לשמור עליו כחף

מהקשר. הרי מה שנולד מהאינטואיציה, מבקש להתפרש,

להתמקם בהגיון, להיות חד־משמעי.

החד־משמעיות חותכת, מסמנת גבולות, מסיימת.

לעומתה, התמיהה חדלת־הדיבור, ממלאת את הזמן בלי

לדרוש הסבר.

היא משתהה

היא מצטברת

ומגלה משהו שלא יכולנו לשער - קופיקו.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

סיאה פרמינגר

רגע בהיר אחד

באחד מחללי בית ספרי,

האדום והלבן

יהיו קווים שקופים של הפרדה.

רגש טהור

יקבל קונקרטיות

איזון, משקל ואסתטיקה

ברמת הפיזיקה האינפנטילית ביותר.

ולמשך זמן שהוקצב, ובפעולות שהוקפדו,

גוף וחלל יתגשמו

בתמונה.

לא של חול,

כמעט של קודש.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

קלמונס טורפה

פלאש־ליין

 

We are workers of the zapping factory

We are not aware of our rhythm

We are in transition

We are parts of a process

We are autistically beautiful

We are electronic bodies

We are pieces of the machine

...We are a collection

.Still, they do love, they are irrational

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

הודי בן עמי

תנו לי לבדר אתכם: ״מסעו של גיבור״

אנחנו מבטיחים לתת את הכול.

אנחנו נרגש אתכם, נשקר לכם, נבכה בשבילכם.

נעלה הכי גבוה, ונקפוץ ראש למקום הכי נמוך.

ניתן את הגוף והנשמה.

נעשה את הבלתי אפשרי.

ואתם? אתם רק צריכים לבלוע את כול זה.

אז בואו איתנו בלי לשאול שאלות.

וותרו על הציניות, השיפוטיות וההיגיון.

שחררו ת׳אמת, וזנקו איתנו אל הפיקציה.

בלעדיכם, זה לא יהיה מבדר בכלל.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

יסמין שטיינמץ

אחרית

קראתי פעם בספר בית מטבחיים 5 מאת קורט וונגוט את

הפסקה הבאה:

"...אתה יודע מה אני אומר לאנשים האומרים לי שהם כותבים

ספרים אנטי־מלחמתיים? ... אני אומר להם, 'מדוע שלא תכתבו

במקום זה ספר נגד קרחונים?'

הוא התכוון כמובן לכך שתמיד יהיו מלחמות, ושקל למנוע

אותן כמו שקל למנוע קרחונים. גם אני סבור כך.

וגם אם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים תמיד ישאר

המוות הפשוט והישן."

הספר יצא בשנת 1969 .מאז הקרחונים דווקא החלו להימס.

העבודה שלי היא לא אנטי מלחמתית וגם לא מספרת על

מצוקתם של דובי הקוטב או ההתחממות הגלובלית.

היא מספרת על חיה אחרת: אדם. על זה שתחת שכבות שנגזרו

עליו ושאימץ, הוא מגלם את תפקידו כבן תרבות, בעולם

העשוי משאריות.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

איתמר בנאי

ניתוח לב פתוח

איתמר שלום,

הריני להודיעך כי במלאת 30 להולדתך תשתבש עליך דעתך.

תרצה או לא תרצה הפגיעה היא מיידית. את החסך ניתן

להרגיש כמעט בכל אספקט.

בראשית עליך לראות הכל מחדש, כאילו בפעם הראשונה:

להצמיד הגדרות לאמונות, אמונות לרגשות, ורגשות לאנשים.

להבדיל בין אמת לאמת. לראות כברירת מחדל. ואז תוכל

להתחיל ללכת. עם הזמן יחזור כושר הדיבור, אבל משמעויות

המילים כבר ישתנו.

תצטרך ללמוד את השפה מחדש. שוב.

שפה חדשה,

לאדם חדש.

שזה עתה נולד,

בדעתי המשובשת.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

ענת בוסק

השם של השכן

"לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לא תַחְמֹד אֵשֶת רֵעֶךָ וְעַבְדֹּו וַאֲמָתֹו וְשֹורֹו

וַחֲמֹרֹו וְכֹל אֲשֶר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד).

חמדנות, תאווה וקנאה גדלים באותה שכונה, חיים יחד תחת

צל. האיסור ״לא תחמוד״ - לחרוג ולאחוז בחומר השייך לאחר,

הולך ומתרחב גם ל״לא תתאווה״ - האיסור על עצם המחשבה

לרצות בדבר שמעבר לגבולותיך. החמרת האיסור מעידה על כך

שלדמיון וליצירתיות שלנו יש ממשות בעולם.

החמדנות, התאווה והקנאה מניעים לפעולה, שנדמה שאי

אפשר לעמוד בפניה.

והשאלה היא: כמה עמוק לתוך הדשא הירוק של שכננו נצטרך

לפסוע כדי להרגיע את רוחנו הרוחשת?

שיר - קנאה כינה, קינה.

יש לי אחות קטנה קוראים לה קנאה זה לא במקרה שזה מזכיר

״כינה״. זה מגרד ואתה לא רוצה שאחרים יראו.

בשר מבשרי.

ב' / 17.7

מקבץ א //
19:00 - 20:30

לולה אלמוג

אין אמצע

קישפרוץ (פ), הטיה - התקשפרצות, להתקשפרץ.

1 .מושג המציין חוסר יכולת ריסון פנימי של זרם תודעה.

מצב שבו אדם חייב להביע את עצמו, בצורות שונות ומגוונות.

לרוב באופן קומי, ובלוויית שפת גוף מוגזמת.       

  2. מצב מנטלי שבו אנרגיה צבורה מתפרצת. אנרגיה זו מציפה שכבות

נפשיות ויוצרת קשרים לוגיים חדשים, מערבבת נושאים

ורעיונות ותחושות. על פי רוב התפרצות זו קשורה למצבים

לא רגילים כגון: התרגשות גדולה, התאהבות, נטילת חומרים

פסיכואקטיביים וכד'.      

3. לרוב אנשים הנמצאים לצד אדם מקושפרץ ייהנו מאוד מנוכחותו, שכן הוא נדמה כמי שמציג

הצגה, שבה החומרים הם מיידים ומאולתרים. יחד עם זאת,

לא תמיד ברור האם האדם המקושפרץ צוחק על עצמו או על

אחרים, מספר סיפור אמיתי או בדיה, ואולי אף זקוק לעזרה.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

נינה טראוב

איפה שהשמש שוקעת

בבית שלי הסתכלתי

על השמש שוקעת בים.

געגועים וסודות שיש לי,

נראים כמו רקעים של צבע.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

סיאה פרמינגר

רגע בהיר אחד

באחד מחללי בית ספרי,

האדום והלבן

יהיו קווים שקופים של הפרדה.

רגש טהור

יקבל קונקרטיות

איזון, משקל ואסתטיקה

ברמת הפיזיקה האינפנטילית ביותר.

ולמשך זמן שהוקצב, ובפעולות שהוקפדו,

גוף וחלל יתגשמו

בתמונה.

לא של חול,

כמעט של קודש.

מקבץ א //
19:00 - 20:30

איתמר בנאי

ניתוח לב פתוח

איתמר שלום,

הריני להודיעך כי במלאת 30 להולדתך תשתבש עליך דעתך.

תרצה או לא תרצה הפגיעה היא מיידית. את החסך ניתן

להרגיש כמעט בכל אספקט.

בראשית עליך לראות הכל מחדש, כאילו בפעם הראשונה:

להצמיד הגדרות לאמונות, אמונות לרגשות, ורגשות לאנשים.

להבדיל בין אמת לאמת. לראות כברירת מחדל. ואז תוכל

להתחיל ללכת. עם הזמן יחזור כושר הדיבור, אבל משמעויות

המילים כבר ישתנו.

תצטרך ללמוד את השפה מחדש. שוב.

שפה חדשה,

לאדם חדש.

שזה עתה נולד,

בדעתי המשובשת.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

הודי בן עמי

תנו לי לבדר אתכם: ״מסעו של גיבור״

אנחנו מבטיחים לתת את הכול.

אנחנו נרגש אתכם, נשקר לכם, נבכה בשבילכם.

נעלה הכי גבוה, ונקפוץ ראש למקום הכי נמוך.

ניתן את הגוף והנשמה.

נעשה את הבלתי אפשרי.

ואתם? אתם רק צריכים לבלוע את כול זה.

אז בואו איתנו בלי לשאול שאלות.

וותרו על הציניות, השיפוטיות וההיגיון.

שחררו ת׳אמת, וזנקו איתנו אל הפיקציה.

בלעדיכם, זה לא יהיה מבדר בכלל.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

יסמין שטיינמץ

אחרית

קראתי פעם בספר בית מטבחיים 5 מאת קורט וונגוט את

הפסקה הבאה:

"...אתה יודע מה אני אומר לאנשים האומרים לי שהם כותבים

ספרים אנטי־מלחמתיים? ... אני אומר להם, 'מדוע שלא תכתבו

במקום זה ספר נגד קרחונים?'

הוא התכוון כמובן לכך שתמיד יהיו מלחמות, ושקל למנוע

אותן כמו שקל למנוע קרחונים. גם אני סבור כך.

וגם אם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים תמיד ישאר

המוות הפשוט והישן."

הספר יצא בשנת 1969 .מאז הקרחונים דווקא החלו להימס.

העבודה שלי היא לא אנטי מלחמתית וגם לא מספרת על

מצוקתם של דובי הקוטב או ההתחממות הגלובלית.

היא מספרת על חיה אחרת: אדם. על זה שתחת שכבות שנגזרו

עליו ושאימץ, הוא מגלם את תפקידו כבן תרבות, בעולם

העשוי משאריות.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

נעם אלון

נכון לעכשיו

״צריך לחצות את מלוא המובן, כמו לאורכה של דרך חניכה, כדי

למצות אותו, לפטור אותו.״

(הפטור ממובן, רולאן בארת על פי רולאן בארת, 1975).

 

מתוך צורך קיומי למקם את עצמי בתוך סבך המציאות

(איפשהו בין הצינורות החלודים לבין אלו המשומנים היטב),

אפלס את הדרך החוצה, עם כל מה שאצליח לשמור עליו כחף

מהקשר. הרי מה שנולד מהאינטואיציה, מבקש להתפרש,

להתמקם בהגיון, להיות חד־משמעי.

החד־משמעיות חותכת, מסמנת גבולות, מסיימת.

לעומתה, התמיהה חדלת־הדיבור, ממלאת את הזמן בלי

לדרוש הסבר.

היא משתהה

היא מצטברת

ומגלה משהו שלא יכולנו לשער - קופיקו.

מקבץ ב //
21:00 - 22:30

ענת בוסק

השם של השכן

"לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לא תַחְמֹד אֵשֶת רֵעֶךָ וְעַבְדֹּו וַאֲמָתֹו וְשֹורֹו

וַחֲמֹרֹו וְכֹל אֲשֶר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד).

חמדנות, תאווה וקנאה גדלים באותה שכונה, חיים יחד תחת

צל. האיסור ״לא תחמוד״ - לחרוג ולאחוז בחומר השייך לאחר,

הולך ומתרחב גם ל״לא תתאווה״ - האיסור על עצם המחשבה

לרצות בדבר שמעבר לגבולותיך. החמרת האיסור מעידה על כך

שלדמיון וליצירתיות שלנו יש ממשות בעולם.

החמדנות, התאווה והקנאה מניעים לפעולה, שנדמה שאי

אפשר לעמוד בפניה.

והשאלה היא: כמה עמוק לתוך הדשא הירוק של שכננו נצטרך

לפסוע כדי להרגיע את רוחנו הרוחשת?

שיר - קנאה כינה, קינה.

יש לי אחות קטנה קוראים לה קנאה זה לא במקרה שזה מזכיר

״כינה״. זה מגרד ואתה לא רוצה שאחרים יראו.

בשר מבשרי.

ג' / 18.7

מקבץ א //
19:00 - 21:00

סיאה פרמינגר

רגע בהיר אחד

באחד מחללי בית ספרי,

האדום והלבן

יהיו קווים שקופים של הפרדה.

רגש טהור

יקבל קונקרטיות

איזון, משקל ואסתטיקה

ברמת הפיזיקה האינפנטילית ביותר.

ולמשך זמן שהוקצב, ובפעולות שהוקפדו,

גוף וחלל יתגשמו

בתמונה.

לא של חול,

כמעט של קודש.

מקבץ א //
19:00 - 21:00

קלמונס טורפה

פלאש־ליין

 

We are workers of the zapping factory

We are not aware of our rhythm

We are in transition

We are parts of a process

We are autistically beautiful

We are electronic bodies

We are pieces of the machine

...We are a collection

.Still, they do love, they are irrational

מקבץ א //
19:00 - 21:00

נינה טראוב

איפה שהשמש שוקעת

בבית שלי הסתכלתי

על השמש שוקעת בים.

געגועים וסודות שיש לי,

נראים כמו רקעים של צבע.

מקבץ א //
19:00 - 21:00

ענת בוסק

השם של השכן

"לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לא תַחְמֹד אֵשֶת רֵעֶךָ וְעַבְדֹּו וַאֲמָתֹו וְשֹורֹו

וַחֲמֹרֹו וְכֹל אֲשֶר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד).

חמדנות, תאווה וקנאה גדלים באותה שכונה, חיים יחד תחת

צל. האיסור ״לא תחמוד״ - לחרוג ולאחוז בחומר השייך לאחר,

הולך ומתרחב גם ל״לא תתאווה״ - האיסור על עצם המחשבה

לרצות בדבר שמעבר לגבולותיך. החמרת האיסור מעידה על כך

שלדמיון וליצירתיות שלנו יש ממשות בעולם.

החמדנות, התאווה והקנאה מניעים לפעולה, שנדמה שאי

אפשר לעמוד בפניה.

והשאלה היא: כמה עמוק לתוך הדשא הירוק של שכננו נצטרך

לפסוע כדי להרגיע את רוחנו הרוחשת?

שיר - קנאה כינה, קינה.

יש לי אחות קטנה קוראים לה קנאה זה לא במקרה שזה מזכיר

״כינה״. זה מגרד ואתה לא רוצה שאחרים יראו.

בשר מבשרי.

מקבץ א //
19:00 - 21:00

תזמורת החזותית

תזמורת בית הספר

תזמורת החזותית בניצוחו של גיא שרף

משתתפים: אלכס קרמר, גל אמויאל, גילי רהט, יעל סעדי, לולה אלמוג, ליאור דניאל, ענת בוסק,

ערן קוינט, נינה טראוב, רות יוהנה אנדרסון, ורעות הראל.