פיטר ברוק מביים בשנת 1970 את "חלום ליל קיץ" של שייקספיר כמופע ויזואלי, חומרי, בעל הומור אמיתי ופואטיקה גשמית. זהו החלל הריק בהתגשמותו הבסיסית- מקום שמשאיר ריק עבור הדימיון, החלום והקסם.