בתוך הבמה של ה"סטילס מביימת האמנית סינדי שרמן צילומים תיאטרליים-קולנועיים בהן היא הופכת לאינסוף של פרסונות פיקטיביות החיות בסרט. כמו פריים שנותר על הרצפה בחדר העריכה, הצילומים של שרמן הן אינציקלופדיה של דמויות ופרפורמנס של העצמי על כול הקלישאות והפוטנציאלים שלו.