שנים של כתיבה, מחקר וניסויים אמנותיים, התגבשו והתנקזו בשנת 1923 אל האופרה בגרוש. התיאטרון האפי, התיאטרון של הניכור, הקברט של המעשנים - החזון האמנותי/חברתי של ברכט מתפרץ על הבמה והופך כמעט בין לילה לקאנון (וללהיט מוסיקאלי), ומעמיד את ברטולט ברכט (יחד עם אנוטנן ארטו), כמנסח המרכזי והמכונן של התיאטרון במאה העשרים.