פרדוקס הפעולה היוצרת: האמנות כנקודת-מבט/ביטוי אישי/ת (יצירתיות) השתלטה על המציאות, ובמציאות שבה כל אחד הוא אמן (אישי) וכל דבר הוא אמנות (פרטי) ׳העולם המשותף׳ נעלם. נמצא שאמנות שממהותה פועלת לטובת המציאות והאחר מובילה לביטולה שלה.
בשיעור נבקש לדון בארבע סוגיות יסוד סביב טקסטים שונים המתייחסים לבעייתיות׳ של הפעולה היוצרת באופן כללי ובמיוחד בהקשר העכשווי.
1)     תמונת מצב - העידן האסתטי (בנימין, ניסיון ודלות; ברונו לאטור - מעולם לא היינו מודרניים)
2)     על תפקיד האמנות - להיות בן-אדם, להיות בן-הזמן, להיות-פוליטי
(מניפסט הריאליזם של קורבה; קאנט, ביקורת כח השיפוט)
3)     על תוצר האמנות - חיקוי, אדישות, תיאטרליות, אוטונומיה
(שלינג, שיטת האידיאליזם הטרנסצנדנטלי; Graham Harman, Object and Art)
4) פעולה מעבר לאנושי: על המוזר ומעורר האימה.  (Graham Harman, On the Horror of Phenomenology; Iain Hamilton Grant, Being and Slime: The Mathematics of Protoplasm in Lorenz Oken’s ‘Physio-Philosophy’)