מכתב לכיתת פינאלה

בלימודים בבית הספר לתיאטרון חזותי יש יסוד של שיטוט; כל תלמיד משוטט, מלקט מצבים, מלקט אפשרויות לפעולה, מתנסה בפרקטיקות של עבודה. אין בבית הספר הצהרה מוסדית על סדר חשיבויות או ניסוח פורמלי של מערכות יחסים בין תחומי הלימוד השונים או בין התלמידים השונים.  

המעשה של התלמידים, התרגילים שהתלמידים מגישים לאורך השנים, הם רגעי ארגון וניסוח של האיסופים השונים הנותנים משמעות שנובעת מסדר אישי, מסולם העדפות ומציאת מוקדי עניין של כל תלמיד ותלמיד. עבודת הפינאלה היא שלב נוסף בקיום של בחירה, ארגון ומימוש של התלמידים עד ליצירת עבודה שהיא חדשה.

תלמידי שנה ד׳ של שנה זו השתתפו במקביל לתהליך יצירת הפינאלה, בשיעורי “בית המדרש”; 17 סטודנטים ושתי מורות, נפגשנו בשיעור שביקש להנכיח את הזמן המיוחד של שנה ד׳, קו התפר שבין היות סטודנט ללהיות אמן ברגע הזה במציאות.

מתוך עבודות האמנות המתהוות, השאלות והבעיות ביקשנו לשהות באמצעות דיבור, שיחה ולימוד, בקו התפר הזה.

בבית המדרש יצרנו יחד אפשרות לדבר כקבוצה, לבחון מקרים פרטיים מתוך תהליכים שונים, לעבור מעיניים שיכולות להיות זרות, הודפות, לעיניים נפתחות, להביא את מה שמטריד עכשיו. לאט לאט הסדר של הקבוצה אפשר לה להיות מקום של בדיקה ומקום שאפשר לבכות בו, בכי כאיכות שהיא מרטיבה את היובש.

בתוך השנה הזו ביקרנו בבתים של הסטודנטים ואני רושמת כאן את אחד הליקוטים שלי: עוגת יום הולדת, חביתה צמחונית וגם לא, שוקו חם ביום קר, טארט שוקולד בחלון גדול, מיץ תפוזים, סנדוויצ׳ים מהקפה ליד, עוגת שוקולד מאוד טבעונית, קפה שחור מבושל ומאכל חדש, פרחים על הקיר, שפה שמתגלה, דברים שיכולים להאמר במרחב אחר, דברים שנאמרים מקירות החדר, בשקט, העיסוק בקו התפר כמקום ומה הוא מאפשר, בפרידה מכם, בזמניות, סוד שמתגבר להיות סוד עמוק יותר.

תודה לכם שנה ד׳ על מפגש יקר מאוד

שלי פלמון

מכתב בית־ספרי

זו השנה הראשונה שבה אני מנהלת את בית הספר, שבו צמחה הבחירה שלי לחיות כאמן ולפעול ככזה, ובו לימדתי בעשור האחרון. בכל שנותי בו, ועדיין, אנו מקדישים את עצמנו לשכלול והעמקת השימושים והקשרים בין תחומים שונים של יצירה ומחשבה. אנו רותמים את הכוחות ליצירה של חברה יצירתית ויוצרת, הנעה ומבררת עצמה בכל פעם מחדש. 

שבעה־עשר סטודנטים מסיימים השנה את בית הספר. מחזור חזק ורב גוני. היסוד לכל מחזור אצלנו, חוץ מאיכות וכישרון, הוא אנשים שמושכים לכיוונים אמנותיים ורעיוניים שונים, ויוצרים שדה רחב. כמעט אין בעולם מוסדות בהם התלמידים נדרשים לכוליות של מעבדה כמו שלנו. אנחנו לא מגדלים אנשים לפלח שוק מסוים, אלא עוזרים לסטודנטים להפוך לאמנים. גם אם הם מתמקצעים בתחום ספציפי – הם עדיין מורגלים לחשוב כאמנים במובן כולל. 

אנחנו עושים מאמצים כדי להיות מעורבים ביצירה האישית ובהוויה האישית של התלמידים. הקירבה היא מפתח לדיאלוג, כך אפשר לעזור בזיהוי מקורות ויכולות של כל תלמיד. כך אפשר לאתר את כושר ההמצאה וההנאה. 

שמחה גדולה יש לי בעבודות הפינאלה של שנה זו. בארבע שנות לימודיהם, אותם היא חותמת, היה תהליך ההתבגרות האישית של כל אחד מהם משולב באופן עמוק עם תהליך ההתפתחות האמנותית. כך נוצרו שבע־עשרה עבודות ייחודיות, שכל אחת מהן מניעה לכיוון אמנותי שונה ועשיר, וניתן לזהות בה באופן בהיר את הנקודה בה מערבולות פנימיות וחיצוניות הופכות לקומוניקציה. מקבלות על עצמן, ועבור עצמן, שפה. 

בהצלחה, בהערכה, באהבה

נאוה פרנקל