יש מפעל מתכות קטן / בדימונה יש מפעל / מפעל חלודה קטן / קטן יש לי סוד / קטן, אתה כאן? / יש כאן פסל / הפסל השאיר עלי כתם / כתם טעם דם / סליחה המצאתי הכל / פסל טרויאני קטן
"היא רואה עצמה בין אנשים רבים מטושטשים נידונים, אך אחד לא יודע מיהו ומהו היה בלי זיכרון בלי עבר בלי עתיד בלי הווה והיא כמוהם נידונה לעולם אינה יודעת מיהי הטעם בפיה מר."
אחר אשפוזה הראשון, כתבה יונה וולך טיוטה למחזה אוטוביוגרפי שלא מסרה מעולם. במסדרון המוסד הזה אני מפוררת את הטקסטים חזרה לשירים, והם מפוררים אותי חזרה. לצד עיבוד מוזיקלי למתווה המחזה, אני מציבה על הבמה גופים וצירי מתכת מחלידים. מרווח בין שמים לארץ, בהיעדר אחיזה בקרקע, בהיעדר כנפיים.
משתתפות: אבישג גאיה, ליה עמית, רעות רבקה / שרו ורקדו איתי בחזרות: חן עמרם, תמר מנדלסון, תכלת זוהר, גלעד זאבי, דוריאן ברמלי, יובל רובינשטיין.
תודות: סלעית אחי-מרים, אלה אלטרס, יונתן לוי, ניר שאולוף. תודה מיוחדת לצוות הטכני של בית הספר- מרטין קנטור, איהב פארוק, גדעון לוי, מישקה איש-שלום, בזכותם הכל אפשר.