ג'ירפות

כשהייתי ילדה הגננות היו קוראות לי סאנשיין / הייתי הולכת לישון מתי שהיה מתחשק לי / ובבוקר אוכלת קערה עם דגנים בצורת כוכבים / יום אחד גדלתי / היה לי ילד בבטן / היה לו לב גדול יותר מהמעיים / והוא ידע מה כולם חושבים / יום אחד הוא גדל עד שלא היה לו מקום / אז הוא נפל עד שלא הייתה לו אדמה / אז הוא נשבר עד שלא נשארו לו עצמות / אז הוא התפלל

קהילת מגודלות מנסה להיתלות אחת על השניה על העשירית מבלי ליפול. הן מנסות לראות מלמעלה ובלב פתוח את הצרכים של כולם, להישאר צפוף ולהרדים את הגעגועים. הן נוגעות בעננים ומתנגשות. הצוואר שלהן ארוך מדי והרגליים שלהן נשארות הרחק מאחור, קורסות מרוב משקל עודף.

—

כוריאוגרפיה, טקסט, ועיצוב במה: ג'ודי עדיני / פרפורמריות שותפות: שני ארזי, ליה אשל, דורי פורסטר כהן, יהלי ניסים קובלינר, הילה ונציה / מוזיקה מקורית: דניאל עברין / עיצוב תאורה: רותם לוי / מפיקה: מוקשה מאיה כאשני

תודה לעמית מן, שנטל כהן, מאיה לוי, מרב פלג, סיגל נטף, צוף קחתא, מנחם גולדנברג, רות וידר, מרב בן דוד, ניר שאולוף, הילה כהן שניידרמן, גיא גוטמן, איתן בוגנים, נאוה פרנקל, יונתן לוי, עמית דרורי, לאה סטורה, איהאב פארוק, גדעון לוי, מרטין קנטור, ניר איש-שלום (מישקה), עומר שיזף, נעמה אבני, מיכל מעין קורן, אביה בן-אבי, אביגיל כוכבי, שני ארזי, סהרי הררי, מוקשה כאשני, ההורים שלי, אורי.

תודה לג'ירפות הגדולות בחיי, למורים שלי, לזמנים הסגורים ולמה שנפתח איתם. 

העבודה מכילה עירום.