נקרופוליס היא מופע אילם בשתי מערכות, ללא טקסט או דיבור. היצירה משלבת כוריאוגרפיה חיה, כתוביות מוקרנות ופסקול מקולאז' של פרגמנטים אופראים. הדמויות מזוהות באמצעות תלבושות וסמלים בלבד, ומגלמות תפקידים קבועים לאורך קשת דרמטית עמומה. דרך שפתה ושתיקתה, היצירה בוחנת מחזורים של שליטה, מהפכה, והספקטקל שלהן- ומבוצעת כהליכה בבית הקברות של הקולנוע והאופרה.

הבמה היא גם ארגז צעצועים וגם קבר: מחוות חצי־משוחקות, שכבר תם זמנן. דמויות חסרות שם—חלקים על לוח משחק—חוזרות על תפקידיהן בדממה, לכודות בכוריאוגרפיה של חוסר תקשורת. אור התיאטרון הוא ריצודו של הקרנת הקולנוע, שחושף אוניות מלחמה, פני נשים, ידיים בפעולה ובמנוחה. כדי שמשהו ישתנה, אסור שדבר ישתנה.