המחלקה החדשה היא תכנית לימודי המשך בבית הספר לתיאטרון חזותי, בניהולו של גיא גוטמן:
״זו השנה הראשונה למחלקה החדשה. שנה מכוננת של למידה תוך כדי תנועה, של כיוונון, בדיקה והקשבה. המחלקה מושכת לכיוונים רבים, ומנקודות פתיחה מגוונות. היא פוגשת כל אחד מ 8 האמנים והאמניות שלוקחות בה חלק – בנקודה בזמן (ובחיים) שהיא ספציפית לה ולו. כל אחד ואחת מזנק.ת ממנה לפעולה אחרת, לקריאה אחרת.
בו בזמן המחלקה היא מרחב, מקום בו אנו שוהים יחד בשמחה וסקרנות. מקום של מחקר פעיל, של חקירה. באנגלית, investigation זה גם בילוש. בחודשים האחרונים בלשנו יחד אחרי התנאים והאמצעים לזוז, להתפתח, להשתפר, להשתנות. אלו שאלות גדולות שניסינו להתייחס אליהן במשחקיות הראויה להן. כל אלו הן קריאות למרחקים ארוכים. יחד עם זאת יש יופי וחשיבות לסוף – לרגע שבו אנחנו מניחים.ות משהו, לוקחות ולוקחים עליו סיכון. והעבודה מקבלת חיים משלה. וזאת קריאה לחגיגה.״
במסגרת התוכנית יוצגו שבע עבודות חדשות שיצרו אמני המחלקה החדשה:
זהב ירוק בהיר / לייב אינסטליישן מאת נועם סנדל
נועם סנדל היא אמנית בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי. על הבמה היא משרטטת מהלך ויזואלי שנרקם לכדי מופע חי. נועם משאילה דימויים מתולדות האמנות ומטפלת בהם בעדינות כך שיהוו בבואה לתא המשפחתי. החל משנת 2016 נועם היא אמנית אורחת ב-Societas Raffaello Sanzio בניהולם האמנותי של קלאודיה ורומיאו קסטלוצ'י. נועם מלמדת תיאטרון עכשווי, בעבר הייתה עוזרת במאי ושותפה באנסמבל 209 בניהולה האמנותי של תמר רבן. יצירותיה הוצגו על במות שונות בארץ ובחו"ל.
״מעניינת אותי השתנות של חומר על פני זמן. מעניין אותי חלל, צבע, צורה. מעניין אותי מתי אנחנו לירי ונועם, אחותי ואני, ומתי אנחנו כל-אישה. אני יוצרת אטמוספירה פנטסטית מדומיינת של היסטוריה משפחתית.״
שותפים: לירי סנדל ועפר ברמן / ליווי אמנותי: הילה כהן-שניידרמן וגיא גוטמן / תודות: תומר ברוך, design tech טכניון, מיכאל ויונה
צילום: עמית מן
כבד / אינסטליישן, עבודת משך מאת ברית איינשטין
ברית אינשטיין היא אמנית אינסטליישן וציירת. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי. עבודותיה מושפעות מהתבוננות במחזוריות הטבע ובתהליכי ההתכלות והיצירה שקיימים בו. ברית חוקרת את קצוות החומר ומנעדו, ואת האינטראקציה שלו עם המרחב.
״אני פועלת ממקום רגשי, פנימי. אני מתעניינת בעולם החומר: עולם של תופעות בו יש מציאות מתמשכת של כליה, יצירה והשתנות. אני מתעניינת בכוח, במסה, במערכת היחסים והריאקציה ביניהם. אני מתבוננת בטבע, במחזוריות שהוא מציג, ביחסים האינטימיים שבין שני קצוות: התחדשות וקמילה. אני בודקת כיצד כוח משפיע על כוח. מה היא הנקודה שמחזיקה את המבנה, זו שבלעדיה הוא קורס. כיצד עולם פנימי מקבל צורה בחומר, ונוצר עולם חיצוני בו אני יכולה לפעול, לשנות ולהשתנות, לפרק ולהרכיב מחדש. אני בוחרת לעבוד עם חומרים שמאפשרים לי לייצר תנועה ושינוי אבל לא מתמסרים אליי כליל, מגבילים את השליטה שלי בהם ומכריחים אותי לפנות להם מקום, להיענות לדרישה שלהם.״
רקדניות יוצרות ושותפות לתהליך: יעל איגרא, שחר פוקס בר, נעם גזית, יעל כליף / ליווי אומנותי: הילה כהן-שניידרמן / תודות: גיא גוטמן, שקד הרן, נעמה ברתיני שביט, אפרת כץ, רוני גולן, טהר קליינר, יותם אינשטיין.
דמעות גיל 30 / סרט אנימציה קצר מאת דניאל שני
דניאל שני הוא במאי וקומיקאי יוצר, בוגר סם שפיגל.
״בילבונג וכלבו הנאמן פטל מגיעים למסיבה בדרום ת"א. כשנושאי השיחה נגמרים והמבוכה הופכת בלתי נסבלת, נשלף משחק קופסא שמציף מעלה אלימות רדומה.
מעניין אותי לדבר באופן קומי על היאוש שאופף את התקופה הזו, על העלטה ששורה על העתיד, על כוחנות מול עדינות ועל העיר תל אביב, שירדה מימי גדולתה והפכה לאתר בנייה אגרסיבי. האם היא אי פעם תשוב אלינו?״
הנחייה: גיא גוטמן ונאוה פרנקל
קרקעית / פרפורמנס מאת עמרי אריאב
עמרי אריאב הוא במאי, יוצר וכותב. מתעניין בטקסים, ביום יום, במובן מאליו. מתעסק בחיווט חושי. בקווים דקים. בניגודים. מנסה להפריד על מנת להפגיש בין האיש.ה שנושא.ת שם ונרטיב והחיה האנושית כמכלול גולמי של חוש ורגש.
״אני מתעניין במבט, בשכחה, ובפער בין השם שלי ובין התחושה הסמיכה של היות-אני. באמצעות פירוק של פרקטיקות אנושיות, אני מחפש אזורי חפיפה בין יחד ללבד.״
בביצוע: שרון ולבסקי, אילון פרבר, איתמר ברוך, ברית אינשטיין ועמרי אריאב / ליווי ותמיכה: גילי רהט / דרמטורגיה: אילון פרבר / ליוווי אמנותי: נאוה פרנקל / יעוץ הקרנות: יוסף משיח / תודות: גיא גוטמן, גדעון לוי, רעי כגן, יובל שניידר, עומר שך, מנחם חייקה, יערה ארליך
Ghosting/ Internal Objects / מופע דוקו-בדיוני מאת ליילה רוז ברי
ליילה רוז ברי, אמנית רב תחומית ומפיקה, חיה ופועלת בתל אביב וברלין. עוסקת בפרפורמנס, מיצבי פיסול וסאונד, ציור, קולנוע ניסיוני וכתיבה. ליילה עובדת עם חומרים אוטוביוגרפיים כיומן מסע לצד שימוש בסמלים וסיפורים בעלי מטען תרבותי והיסטורי. היא מערבבת ביניהם, פושטת להם את העור, והופכת אותם לעדות אקלקטית ומופשטת של חוויה קיומית: ארכיאולוגיה אנונימית של העתיד.
״למדתי את גופה החדש של אמי – שצד שמאל שלו משותק בעקבות אירוע מוחי – והתחקתי אחריו על ידי הגבלת הגוף שלי. הבית של אמי נשאר בבעלותי במצב גבולי של ירושה זמנית. כזרה בתוכו לנוכח העדרה, פניתי לבניית מרחב דומסטי אלטרנטיבי: העתקתי ושכפלתי חלקים של הבית, עקרתי פרגמנטים ממשיים משורשם, בניתי גן פסלים מחפצים שניכסתי. הגדרתי את הבמה כמרחב מחייה, כבית ניסיוני: מרחב פרטי-ציבורי-הישרדותי-קליני-קוסמי-מסיבתי. הזמנתי קבוצה של חברים להכנס אליו ולהיות איתי האורגניזם של סביבת המחייה המלאכותית. יחד יצרנו בו חברה אזוטרית סמי-שבטית, מוצפנת ארכיטיפים ביוגרפיים, בנסיון לאחד בין הדומם והחי. המופע הוא המעבדה של המקום הזה.״
פרפורמרים: יונתן גירון, חגית אונמני רובינשטיין, לילה רומא ויסלברג, אופק סעדה, קים קרטס, zero cent / דרמטורגיה: עמית ג׳ייקוב / עיצוב תאורה: יואל פלד ויונתן גירון / תלבושות: שיתוף פעולה עם מאי אבוקיה / עיצוב סאונד ופסקול: שיתוף פעולה עם אוהד פישוף / עריכת חומרי פסקול: לי נבו / ליווי אמנותי: הילה כהן שניידרמן
תת;ריי / עבודת פרפורמנס בשילוב תאטרון, תנועה ומחול, סאונד ווידאו מאת ציפי ניר
ציפי ניר היא אמנית רב תחומית, כוריאוגרפית ורקדנית, חיה במושב גמזו, נשואה ואמא ל 4 ילדים. הקימה ומרכזת את מגמת המחול הדתית בעיר מודיעין, בה היא מלווה תהליכי יצירה לבמה ומגישה לבגרויות במחול מודרני וקומפוזיציה. זוכת פרס שר החינוך ליוצרים בתחומי התרבות היהודית על שם אורי אורבך ז"ל בתחום המחול. חולמת להבין את המנגנון שמאחורי הקלעים, והאם מותר לה להמציא אמיתות מוחלטות, לדמיין ולייצר מרחבים מקבילים, נעימים ומכילים יותר.
״אני מתעניינת באנשים, בנשים, בנקודות המבט, בחוץ ופנים. אני מתעניינת במיטיבות ומנמיכות, בשולטות ובנשלטות, במחוללות ומובילות, בנסחבות, בנגררות, במציצות, במתכנסות, במציעות ויוצאות.
מעניין אותי המנגנון, הרגע בו נוצר הפיצול, ההיסטוריה של הפער. מעניין אותי מה יש מתחת לפני השטח והאם החוקים המנהלים הם ממשיים או מומצאים. האם ישנה אמת אבסולוטית או רק נרטיב פצוע.
דרך דמויות קיצון ומרחבים פרומים אני מחפשת שבט, אולי שם יהיה מקום.״
בביצוע: נעמי יהל, לילך סגיר, גליה אבידר, ריאן שעבאן, חני רוזנטל, דניאל למנסדורף וציפי ניר / עוזרות הפקה: חני רוזנטל ודניאל למנסדורף / עריכת וידאו: דניאל למנסדורף / מחסן תלבושות: שני ברוש / ליווי אומנותי: טל יחס וגיא גוטמן / תודות: עדי כהנא, מאיה לוי, הילה כהן-שניידרמן, איציק ג׳ולי, טליה קינן, חברי לתוכנית המחלקה החדשה, הצוות הטכני של בית הספר: מרטין, איהב, גדעון ודבורה, המשפחה שלי
צילום: עמית מן
אימון / מופע יחיד מאת ובביצוע איתמר שלמה כהן
איתמר שלמה כהן הוא מוזיקאי יוצר ופרפורמר יליד פסגת זאב, ירושלים. בכל מישור שאני פועל בו אני משתדל לעסוק בתרבות פופ ישראלית, תרבות ואסתטיקת ההיפ הופ, מוזיקה ממרחב המזרח התיכון וצפון אפריקה ובמוזיקה מזרחית בפרט. מקדיש את עיקר תשומת הלב שלי לשילוב בין כל התרבויות הללו, מתוך אמונה באנרגיה משותפת בין תרבויות בחברות פוסט קולוניאליות.
״בשנת 2002, כשהייתי בכיתה ב׳, עמדתי מול קהל בפעם הראשונה, בהצגה לכבוד ט״ו בשבט. עם תחילת ההצגה, פרצתי בצחוק בלתי נשלט למראה חדר מלא מבוגרים – הורים של חבריי לכיתה – שהסתכלו עליי בשקט וחיכו שאתחיל את התכנית האמנותית.
בשנת 2022, אעלה על הבמה להציג את ״אימון״ – מופע יחיד בן חצי שעה הכולל מוזיקה, תנועה ומילים.
אני מבקש לעמוד ולספר על מחשבות ותחושות שיש לי בנוגע לילדות אבודה, לאכזבה ולקרקע רועדת, בלתי קבועה. אני מבקש לספר לקהל ולעצמי על אוויר, על אור והיעדר אור.״
כתיבה, ביצוע, הפקה מוזיקלית, עיצוב סאונד: איתמר שלמה כהן / ביצוע במקור לשיר ״דמייני״: תמיר גל, מילים ולחן: מרטין גל / עיצוב תאורה: יוסף משיח / סאונד: רון שסקין / ליווי אמנותי: גיא גוטמן, נאווה פרנקל / תודות: אן ויוסי כהן, שני אסתר כהן אמוייב, חיים כהן, ביה״ס לתאטרון חזותי, אלעד משה, שרה סיגל, נורית דרימר.
צילום: עמית מן
_____
המחלקה החדשה פועלת בתמיכת הקרן לירושלים