זוהי שנתו העשירית של כנס הפרפורמנס בבית הספר לתיאטרון חזותי, כנס שנוסד בתגובה לצורך שהיה באותה התקופה, בה הורגש מחסור בשיח ובמרחב לפעולות נסיוניות. בית הספר עמד אז בשולי העיר, ופרפורמנס כמדיום וכתחום מחקר היה בשולי שדה האמנות. ההתכנסות בשוליים הללו על מנת להתבונן ולבחון את העשייה בשדה הפרפורמנס היתה חשובה ומהותית. מאז, השדה שינה את פניו, בית הספר שינה את פניו גם הוא. פתאום, נראה היה ששאלה חשובה עומדת מולנו: למה אנחנו עושות פה כנס? עבור מה?

ואפילו מעבר לכך – מהו כנס?

על מנת שנתכנס, אנחנו צריכות לקרוא לכם: ״בואו!״ 

לשם מה אנחנו קוראות לכם לבוא? נפרט ונסביר: ״בואו אל כנס הפרפורמנס בבית הספר לתיאטרון חזותי, בו יקרה כך וכך!״

הקריאה לבוא היא נקודת ההתחלה, הגרעין, של כל כנס או מופע. לעיתים הקריאה היא פנימית, אני נקראת אל דבר מה. באנגלית – calling – זה גם ייעוד, תכלית, גורל. ולעיתים היא פונה החוצה: ״בואו בואו וראו, את הדבר החשוב, המהותי, המעניין הזה!״

נראה שהקריאה לבוא, להתכנס סביב דבר מה, היא בו זמנית ההזמנה והתוכן, ההבטחה והמהות. הקריאה מציעה הצעות (ולא תשובות) לשאלות – לשם מה עלינו להתכנס? מתי נתכנס, ואיפה? ובמה נעסוק כשאנחנו מכונסים?

קריאה היא דו כיוונית ויש בה שני שותפים: קורא ונקראים. שניהם לוקחים חלק בקריאה, משום שהיא אינה יכולה להתקיים בלעדיהם. 

הקריאה זקוקה לקול שיקרא אותה, והיא איננה נקראת אל הריק. הקריאה מכירה בנקראים, בצרכים וביכולות שלהם. מכירה בזהות שלהם, בשפתם, במרחק שלהם זה מזה. 

הקריאה מתחשבת בהווה ובעבר ומייצרת מרחב עתידי.

הקריאה מגדירה את נקודת ההתכנסות, היא מייצרת נקודת ציון, אופק.

לשם כך אנחנו עושות פה כנס. להתבונן באופקים, במרחבים עתידיים, ברעיונות ובהצעות הנקראים בשדה הפרפורמנס, כאן ועכשיו.

כנס הפרפורמנס העשירי יוקדש לקריאות. הזמנו אמנים וחושבים לנסח את הקריאה שלהם, לקרוא אותה אליכם – קהל הכנס – ולהזמין אתכם להענות להן: כקהל, כמשתתפי סדנאות, כשותפים לשיחה.

בואו!