בית הספר לתיאטרון חזותי מגיע לפרקו וחוגג 40 שנה להיווסדו. ״ארבעים שנים לבינה״ בהן נצבר בבית הספר ידע, ותק וניסיון – והוא כ-פרי שהבשיל.
מהבחינה הבוטנית, כמו גם האמנותית, מערך התנאים לבשלות קשור באופנים עמוקים ביחסים עם זמן, ועם משך הזמן: האבולוציה של האמן, של פרסונה, הבשלה של שפה אמנותית ושל יחסים עם הקהל. הכנס מתעניין בשלב החיים בו עברה תנופת ההתחלה, עברו הנעורים, והנעורים המאוחרים, והתחלפו בכוח מניע אחר. אפשר לחשוב על הכוח המניע הזה ככוחו של הניסיון. המילה ניסיון מחזיקה בתוכה את ניסיון החיים הצבור, ה-Experience, וגם את הניסיוניות, ה-Experiment, התופעה הסינגולרית של הבדיקה וההעזה לחצות גבול, ללכת מלפני השיירה.
החלוציות והראשוניות שאפיינו את בית הספר, ונקשרו קשר חזק עם הווייתו הניסיונית, מפנות את מקומן לביסוס ולותיקות. גם הפרפורמנס עצמו כבר לא חומק מיציבות מושגית ומחלחל לאמנויות כולן כתת־שדה חמקמק; גם הוא התבסס, התפתח לשדה עצמאי המחפש המשגה וניזון ממנה. אם בעבר תפס את עצמו השדה הזה כמשמר הקדמי (Avant-Garde) של האמנות, הרי שהיום נצטרך לשאול: מהו המשמר הקדמי של שדה הפרפורמנס. מה מאיר כשוליו? הכנס מבקש לברר ולפתוח אפשרויות שבהן הבּשֵלוּת, הוותק והניסיון מכוונים את הנסיוני והחד־פעמי, ומאפשרים התממשויות והזדמנויות מתוך הניסיון, הידע, וחוכמת הזמן המצטבר.
