רציתי לומר מילים ולא ידעתי מה הן.

אוסף אותיות יוצרות מילה, אוסף מילים יוצרות משפט, אוסף משפטים יוצרים סיפור.

בתוך פיסות הנייר, סיפורי שלי.

הסיפור שלי הוא סיפור של כולם.

הסיפור שלנו, הפך לסמל.

אני עוד סיפור בערימת סיפורים.

מהתמונה הרחבה הכללית, לתמונה הספציפית האישית.

עסקתי השנה בעיתונים ובזמן כחומר המוביל והעיקרי בעבודה.

בין קרעי סיפורים מצאתי את עצמי, בזמן שאין לו זמן, בזמן שמתקדם לאחור.

החומר שהעיתון נושא בתוכו הוא חלק בלתי נפרד מההחלטה לקחת עיתון ולא נייר.

זה לא עוד נייר.

זה התקשורת. זה החדשות. זה הפרסום. זה ההיסטוריה.

חומר זה עניין אותי גם מתוך סיפורי האישי וגם מתוך סקרנות לחומר הזה בכמויות גדולות וכאובייקט לבמה.

אט אט כל עיתון "חשוב" הופך לפיסת הנייר שהוא, אסופה של מילים ודימויים קרועים.

העבודה מתעסקת בזמן, מילים ועומס.

עומס החומר, עומס המשקל.